איך מצלמים סלף-טייפ שצופים בו עד הסוף

סלף-טייפים נסגרים מוקדם, וכמעט אף פעם לא בגלל המשחק. נוטשים סרטון בחמש-עשרה השניות הראשונות כי הצליל מהדהד, הפנים בצל, הקאדר שגוי, או כי הקובץ הגיע בשם IMG_4471 בין מאתיים אחרים.

וזה גם לא בדיוק לא הוגן. מישהו צופה השבוע במאה ארבעים סרטונים עבור תפקיד אחד. להקל עליו את הצפייה אינה טובה שאתם עושים לו; זה הדבר הראשון שעליו אתם נבחנים.

הרקע

חלק ובגוון בינוני. אפור, כחול עמום, ירוק רך, שמנת. לא לבן, שנשרף ומאלץ את המצלמה להחשיך לכם את הפנים כפיצוי. בלי כוננית ספרים, בלי מטבח, בלי מיטה, ולעולם לא רקע וירטואלי.

עמדו מספיק קדימה כדי לא להטיל צל על הקיר. חצי מטר בדרך כלל מספיק וההבדל ניכר מיד.

התאורה

אור יום מחלון שנמצא מולכם הוא חינמי ומצוין. אם החדר חשוך, שתי מנורות זולות משני צידי המצלמה, בערך בגובה הראש, יעשו את העבודה. מה שכדאי להימנע ממנו הוא מנורה בודדת מלמעלה, שמכניסה את העיניים לצל, וחלון מאחוריכם, שהופך אתכם לצללית.

העיניים שלכם חייבות להיראות בבירור. כל השאר נתון למשא ומתן.

הקאדר

צלמו לרוחב, אלא אם הקול הקורא מבקש אחרת, וקראו אותו באמת, כי חלק מההפקות מבקשות היום פורמט לאורך. הקאדר הסטנדרטי הוא מהחזה ומעלה, עם מעט אוויר מעל הראש והעיניים בערך בשליש העליון של הפריים. מצלמה בגובה העיניים, לא על השולחן מכוונת כלפי מעלה, כי הזווית הזאת גורמת לכל אחד להיראות מתנשא ומוזר.

אל תצלמו מהקצה השני של החדר. הסרטון הוא קריאה מקרוב, לא הופעה על במה.

הצליל

זה החלק שמתחילים מזלזלים בו ומקצוענים מתקנים ראשון. טלפונים מקליטים צליל סביר ממטר וצליל גרוע משלושה. סגרו את החלונות, כבו את המקרר אם שומעים אותו, השתיקו התראות, ובחרו בחדר עם טקסטיל ולא בזה עם הקיר היפה: חדר ריק מהדהד, והדהוד לא מסירים אחר כך.

אוזניות חוטיות עם מיקרופון, או כל מיקרופון דש קטן, ינצחו טלפון שמונח במרחק בכל פעם מחדש.

מי שנותן את הרפליקות

מישהו שיקרא את השורות של הדמות השנייה מחוץ לפריים, יושב ממש ליד העדשה כדי שקו המבט שלכם יישאר קרוב אליה. הקריאה צריכה להיות שטוחה, יציבה ומעט שקטה יותר. מי שמשחק בכל הכוח מושך את הסצנה הרחק מכם, ומנהל הליהוק נאלץ להתאמץ כדי לראות אתכם מעבר לו.

אם אין אף אחד זמין, הקלטה של השורות עם הפסקות נכונות היא קבילה. שקט מוחלט במקום שבו אמורה להיות הדמות השנייה אינו קביל.

ההצגה העצמית

אלא אם הקול הקורא מבקש אחרת, שמרו עליה קצרה: שם, גובה אם מבקשים, עיר, וסוכנות אם יש לכם. אמרו אותה כעצמכם, לא בתוך הדמות, ואל תשחקו אותה. שימו אותה בסוף ולא בהתחלה אם אתם יכולים לבחור: לפתוח ברגע החזק ביותר שלכם תמיד עדיף על לפתוח בשם שלכם.

חלק מהקולות הקוראים מבקשים סיבוב לפרופיל בזמן ההצגה העצמית. קראו את ההוראות פעמיים. מחצית הטעויות בסלף-טייפ הן פשוט הוראות שלא נקראו.

המשחק

כוונו אותו למצלמה שנמצאת במרחק מטר. כל מה שהייתם עושים על במה, הורידו בדרגה; העדשה קרובה מספיק כדי לראות אתכם חושבים, והמחשבה היא רוב מה שנקרא על המסך.

שני טייקים מספיקים. שלושה אם הקול הקורא מבקש וריאציה. לשלוח תשעה טייקים לא מדגים טווח, אלא מדגים שלא הצלחתם להחליט, והצופה יגבש על כך דעה.

השליחה

• תנו לקובץ שם הגון: השם שלכם, התפקיד, ההפקה. לעולם לא IMG_4471.
• שלחו בפורמט ובערוץ שהקול הקורא ביקש, לא באלה שנוחים לכם.
• בדקו שהקישור נפתח ממכשיר שאינו שלכם.
• הישארו מתחת למגבלת הגודל: סרטון שאיש אינו מצליח להוריד הוא סרטון שאיש לא צפה בו.
• עמדו בזמנים. מוקדם יותר עדיף. ייתכן שיתחילו לצפות עוד לפני מועד הסגירה.

בדיקה קצרה לפני השליחה

1. צפו שוב בחמש-עשרה השניות הראשונות בעוצמת שמע גבוהה.
2. האם שתי העיניים נראות בבירור?
3. האם משהו מזמזם, רוטט או מתקתק ברקע?
4. האם הפריים יציב ובגובה העיניים?
5. האם עשיתם את מה שהקול הקורא ביקש, ובסדר שבו ביקש?

ב-CastHub קול קורא לליהוק והחברה שפרסמה אותו יושבים יחד במקום אחד, ולמועמדות שלכם יש סטטוס שאפשר לעקוב אחריו במקום שתיקה שצריך לפרש. ההגשה אינה עולה דבר, ואנחנו לא לוקחים שום נתח ממה שמשלמים לכם. מה שקורה בתוך הסרטון עצמו נשאר כולו שלכם.